לא תאמינו, אך מצאתי!!! מצאתי את נוסחת הקסם שתאחד את השורות, שתפייס את הכועסים, את הנוער היוצא עם סכינים לבילוי שישי וחלקו נשאר דומם על המדרכות, נותר רק להעביר את ההמצאה שהיא לא שלי אגב, לראשי החמאס, דאע"ש, חיזבלאללה, פת"ח ושאר הארגונים המשתמשים בדת, בבורות ומטפטפים שנאה ורעל לעדת מאמיניהם.
לאחרונה התנגן השיר תכופות בראשי "כל שעה נשיקה כל שעתיים חיבוק" של חווה אלברשטיין.
מה דעתכם? יעבוד על אויבנו? 
כל שעה נשיקה כל שעתיים חיבוק- אף נשים הרות מוזמנות ויכולות להשתמש "בתרופה"....
תינוקות, ילדים מתבגרים וקשישים.
אין צורך לאכול לפני, אפשר גם על בטן ריקה או אחרי..
מינון? ממש לא חשוב, לא רק פעם ביום אלא כמה שתחליטו.
כל שעה נשיקה, כל שעתיים חיבוק
אין תאריך תוקף מכאן ועד אחרית הימים.
כל שעה נשיקה כל שעתיים חיבוק
ממש קל ליישום
מי לא ייהנה לקבל נשיקה וחיבוק?
נסו כעת - מובטחת אהבה, ושחרור של רגשות וערכים
שכולם חיוביים: שמחה, נתינה, חיבה, צחוק, אחדות, קרבה
סבלנות ורגיעה.
כולם רוצים לאהוב ולהיות אהובים, אז מה הבעיה?
כל שעה נשיקה כל שעתיים חיבוק
ממני אליכם ושיחזור השקט אל כנו.

אחת הדרכים לזיהוי פרואקטיביות, הינה משימת מעגל הדאגה וההשפעה.

זהו תרגיל להגברת המודעות העצמית שעליה כתב סטיבן קובי בספרו המצויין "שבעת ההרגלים של אנשים אפקטיביים במיוחד". 

מעגל הדאגה מתאפיין בכל אותם נושאים שאינם קשורים שכלית או רגשית אליכם: החוב הלאומי, בריאות, ילדינו, בעיות בעבודה ועוד ועוד..

במעגל הדאגה, אנשים ריאקטיביים מתמקדים: הם מתמקדים בחולשות של אחרים, בבעיות מזג האויר שבגללם לא יצאו ל....,הטחת האשמות והתנהגות כקורבן מאפיינת אותם, "אילו יכולתי לעשות..", "אם היה לי כסף הייתי יכולה ל....", "זה לא אני זה הוא.." ועוד ועוד.

כאשר תבחנו את הנושאים שאתם תרשמו כאן במעגל, תמצאו שם נושאים רבים שאינם בשליטתכם לחלוטין ואחרים שכן. את הנושאים שיש לכם שליטה יש להעבירם למעגל הבא - מעגל ההשפעה.

לא הצלחתי לצייר שני מעגלים, אך אתם יצירתיים שכמותכם מוזמנים-ציירו מעגל אחד שכותרתו תהיה מעגל הדאגה, מעגל השני יהיה מעגל ההשפעה.

דוגמאות:

השתלטות דעא"ש בסוריה מחרבת לי את המצב רוח – דאגה זו כמובן תהיה במעגל הדאגה, כי אין לנו שום יכולת לשלוט באירועים ולשנותם.

אני רוצה להעביר סדנה לעובדי חברת חשמל אך אני חייבת קודם לפתח אותה ורק אחר כך לראות עם מי לתאם פגישה – זוהי החלטה שתהיה במעגל ההשפעה משום שאני אחראית לפתח את הסדנה שתתאים לעובדים/מנהלים שאני רוצה להעביר ואחר כך באחריותי לעשות טלפונים ולקדם את הסדנה. 

אנשים פרואקטיביים ממקדים את העשייה שלהם במעגל ההשפעה, שם יש להם אפשרות להכריע. האנרגיה שלהם חיובית ומחפשת דרכים להרחיב את מעגל ההשפעה.

התמקדות בבעיות הנמצאות במעגל הדאגה, מקטינות את מעגל ההשפעה, זה מעין קוצר ראייה רגשי להתמקד רק במעגל אחד ופחות באחר, זה בהחלט עובד על הפרדיגמות שלנו משום שכאשר אנו מודעים להם אנו מתחילים לייצר אנרגיה חיובית.

לפני מספר שנים, שמעתי הרצאה מפי קרנית גולדווסר שבעלה אודי נחטף בגבול הצפון ולאחר מו"מ רגשי ע"י החיזבללה הוחזרו גופותיהם של אודי וחברו אלדד רגב ז"ל.

קרנית סיפרה שלאחר שכבר סיפרו לה שאודי כנראה נחטף, לאחר מספר שעות שהיא ישבה ולא עשתה דבר, היא נשאלה ע"י אחד הגורמים הצבאיים "האם היא רוצה לעשות משהו", קרנית סיפרה שלראשונה היא הבינה שיש לה בחירה, או להמשיך לשבת ולהיות אכולת דאגה ולא לעשות דבר או לעשות..בשלב הראשוני היא ביקשה לנסוע לבית המשפחה בנהריה ומשם היא לא הפסיקה לשאול את עצמה מהם הצעדים הבאים שעליה לעשות, עם מי להתקשר? מי הגורם הרלוונטי שעמו היא תיפגש? איזה גורם נוסף בעולם אפשר לרתום למאבק וכו', קרנית עשתה בדיוק את מה שנכתב לעיל: היא הפעילה את מעגל ההשפעה, היא בחרה בעשייה כדי להישאר מועילה ותורמת ולא חסרת אנרגיה.

הקשיבו לרגשות ולאנרגיה הסובבת אתכם עם כל פעולה או משימה שתרשמו בכל מעגל, מה האנרגיה הזו משדרת לכם? איזה מצב רוח היא מעוררת בכם? 

קדימה חברימוס, צאו לפעילות, השפיעו על מצבכם, בחרו והעזו ובעיקר הישארו בעשייה.

 

הייתם מאמינים שבספטמבר 2015 עדיין לא זכתה שחקנית אפרו-אמריקנית בפרס האמ"י בארצות הברית?

אתמול בערב זה השתנה - ויולה דיוויס שחקנית מצויינת על משחקה המעולה בסדרת הטלוייזיה "מדריך לרוצח" זכתה, ואת נאום הניצחון שלה ראוי שיילמדו בבתי ספר, ויקדישו לכך תוכניות רבות במקום הקשקשת המדוברת ברשתות הרדיו והטלוויזיה על נושאים שאינם בשליטתנו.
האפלייה והניכור כלפי אוכלוסיות שחורות, עולים חדשים, אנשים חריגים ואפילו בעלי חיים בהחלט באחריותנו ובתחום ההשפעה שלנו.

רבות ייכתב ונכתב על כוחה של סליחה, ומקווה שהפוסט הזה יאיר זווית נוספת.
לפני שנים בהיותי בחורה צעירה, התקבלתי לעבודה שמאוד אהבתי, התפקיד והאתגר שהתלוו לכך התאימו לי מאוד, במחלקה אחרת, עבדה אישה גרושה ואם לשני ילדים שלטעמי עשתה לי את המוות, ירדה לחיי ואני סרתי למרותה למרות שלא הייתי כפופה לה כלל..שקלתי לעזוב את המשרה למרות שמצבנו הכלכלי לא איפשר את זה, שבתי יום יום עצבנית וכועסת, עד שהחלטתי שהכוח שנתתי לה לא מוצדק, וסלחתי לה מפני שהנחתי שחייה כנראה קשים והיא מנסה לפרוק את תסכוליה עלי-כי אפשרתי לה! ברגע ששיחררתי את זה ממני כבר לא חשתי את אותו כעס וכאב שחשתי קודם.
כאשר אתם סולחים למישהו, זה לא אומר שאתם מאשרים את מה שאירע לכם או מצדיקים אותו, זה אומר שאתם מרשים לעצמכם להמשיך בחייכם ולשחרר את עצמכם מבלי להיתפס לכל הרגשות השליליים שמתלווים לכך: כעס, צער,כאב, תסכול, מרירות וכל אלה מחלחלים לאופן שבו אתם מגיבים לכל מה שקורה סביבכם, כאשר אתם סולחים אתם מאפשרים לעצמכם לא לחוש כקורבנות אומללים.
קשת הרגשות השליליים המתלווים למקום הכאוב שלכם כפי שציינתי למעלה, הינה כמו ריח צחנה של בעל חי מת שאנו תמיד סוגרים את האף כדי לא להריח, הוא תמיד שם והוא מחלחל למערכות היחסים שלנו.
אחת הדרכים שאני ממליצה כמאמנת למתאמנים המגיעים עם משקע כבד כמו פגיעה פיזית או מילולית לאורך שנים של הורה או קרוב אחר שלהם הינה הכתיבה, כן כתיבה משחררת, אני ממליצה להם לכתוב מכתב ובו לפרוק את כל מה שיש על ליבם, את כל מה שלא העזו למחות כנגדו, כל מה שלא מצאו כוחות להתמודד עמו שיעלה לכתיבה, ממש "להקיא" את הכל על הדף ואחר כך לשרוף בכיור!! לא תאמינו לאילו תגובות מעודדות אני זוכה לשמוע אחר כך, זו פעולה ממש מזככת.
אי אפשר לשנות את מה שכבר אירע, אך אפשר לשנות את דרך ההתייחסות והפרשנות שאתם נותנים ולדרך בה אתם מגיבים.
המתנה הגדולה שתיתנו לעצמכם זו הסליחה מתוך בחירה מודעת, משום שלא תשכחו את מה שקרה, אתם תדעו לא לאפשר לעצמכם ליפול שוב.
גמר חתימה טובה.

צ'ארלי צאפלין היה אמן דגול שהצחיק אנשים רבים בסרטיו השונים.

זהו רק חלק משיר נפלא שהקריא  צ'פלין במסיבת יום הולדתו ה-70 ב- 1959, אני אהבתי סמל ההבעה ‏‎smile‎‏

כאשר התחלתי לאהוב את עצמי
הפסקתי להשתוקק לחיים אחרים.
ויכולתי לראות שכל הסובב אותי מעודד אותי לגדול ולצמוח.
היום אני קורא לזה "בגרות" .
כאשר התחלתי לאהוב את עצמי
הבנתי שתמיד אני נמצא במקום הנכון בזמן הנכון, ושהכול מתרחש בדיוק ברגע הנכון.
ולכן אני יכול להירגע ולהרפות.
היום אני קורא לזה "ביטחון עצמי" .
כאשר התחלתי לאהוב את עצמי
חדלתי לגנוב את הזמן שלי, הפסקתי לעשות תכנונים גרנדיוזיים לעתיד.
היום אני עושה אך ורק את מה שגורם לי שמחה ואושר, דברים שאני אוהב לעשות,
ואני עושה אותם בדרך ובקצב שלי.
היום אני קורא לזה "פשטות" .
כאשר התחלתי לאהוב את עצמי
שחררתי את עצמי מכל מה שאיננו בריא עבורי - מאכלים, אנשים, חפצים, מצבים,
כל דבר שמושך אותי מטה ומרחיק מעצמי.
בהתחלה קראתי לזה " אגואיזם בריא".
היום אני יודע שזה "אהבה עצמית" .
כאשר התחלתי לאהוב את עצמי
חדלתי לנסות להיות תמיד צודק, ומאז אני טועה הרבה פחות מקודם.
היום גיליתי שזאת "צניעות"

איזה שינוי היה חל בחייכם אילו הייתם אוהבים את עצמכם באמת? כאשר אנו אוהבים אחרים אנו רוצים להוריד עבורם את הכוכבים ולאפשר להם להרגיש אהובים, האם את אותו דבר אתם עושים עבור עצמכם?

ערב אחד סיפר אינדיאני אחד לנכדו על מאבק שמתרחש בתוך אנשים. הוא אמר:
"בני, המאבק הוא בין שני זאבים בתוך כולנו:
זאב אחד הוא רוע, הוא כעס, קינאה, צער, חרטה, תאוות בצע, יוהרה, רחמים עצמיים, אשמה, עלבון, נחיתות, שקרים, עליונות ואגו.
הזאב השני הוא טוב, הוא הנאה, שלום, אהבה, תיקווה, שלווה, ענווה, טוב לב, נדיבות, אמפתיה, אמת, רחמים ואמונה."
הנכד חשב על זה במשך כדקה ולאחר מכן שאל את סבו: "איזה זאב מנצח?"
האינדיאני ענה בפשטות: "זה שאתה מאכיל"
כמה נכון!!
אם נעצים כעסים, עלבונות, קנאה, מרירות שעוברת גם לשאר בני הבית ומסכנות - יגדל לנו זאב, זאב רע שיפריד אותנו ממה שבאמת חשוב:
מערכות יחסים, הנאה מהיופי שטמון בכל יום ויום.
השאלה "למה זה קרה לי", "למה לא נבחרתי" אינה רלוונטית חשוב לשאול איך זה קרה לי, כאשר אני שואלת מתאמנים איך זה קרה לך, מה צריך לקרות כדי שתתקבל לעבודה, לפתע מתקבלות תובנות והארות חדשות ומעצימות ומתמקדים באיך לקבל ואיך להגיע למקומות שאנו רוצים.

אדם אחד בא לסוקרטס ואמר:
“שמעת מה אומרים על הידיד שלך?”
“לא”, ענה סוקרטס, “אבל לפני שאתה מספר תאמר לי :
האם העברת את השמועה על ידידי דרך שלוש המסננות?”
“אילו מסננות?”, שאל אורחו של סוקרטס.
“הראשונה, מסננת האמת – האם אתה בטוח שהדבר שאתה עומד לספר לי על ידידי הוא אמת?”
האורח היסס: “בעצם אני לא בטוח. אני רק שמעתי את הסיפור מפי אחר… ומהי המסננת השניה?”
“המסננת השניה”, אמר סוקרטס, “היא מסננת הטוב. האם הדבר שאתה עומד לספר לי על ידידי הוא דבר טוב?
“להיפך”, אמר האורח, “זהו משהו איום ונורא. והשלישית?”
“המסננת השלישית היא מסננת הנחוץ”, המשיך סוקרטס, “האם זה נחוץ לספר לי את הדבר הנורא על ידידי, שספק אם הוא אמת?”
אחרי הפסקה אמר האורח: “לא, אין זה נחוץ כל כך”.
“אז תשתוק!” אמר לו סוקרטס
לא כל מה שאנו שומעים נכון, הסקת מסקנות נמהרת, ביקורת ושפיטה עשויים לגרום לנו לאבד חברים.
היינו רוצים שידברו עלינו מאחורי גבנו??..