יום ראשון, 23 באוגוסט 2015


אדם אחד בא לסוקרטס ואמר:
“שמעת מה אומרים על הידיד שלך?”
“לא”, ענה סוקרטס, “אבל לפני שאתה מספר תאמר לי :
האם העברת את השמועה על ידידי דרך שלוש המסננות?”
“אילו מסננות?”, שאל אורחו של סוקרטס.

“הראשונה, מסננת האמת – האם אתה בטוח שהדבר שאתה עומד לספר לי על ידידי הוא אמת?”
האורח היסס: “בעצם אני לא בטוח. אני רק שמעתי את הסיפור מפי אחר… ומהי המסננת השניה?”
“המסננת השניה”, אמר סוקרטס, “היא מסננת הטוב. האם הדבר שאתה עומד לספר לי על ידידי הוא דבר טוב?
“להיפך”, אמר האורח, “זהו משהו איום ונורא. והשלישית?”
“המסננת השלישית היא מסננת הנחוץ”, המשיך סוקרטס, “האם זה נחוץ לספר לי את הדבר הנורא על ידידי, שספק אם הוא אמת?”
אחרי הפסקה אמר האורח: “לא, אין זה נחוץ כל כך”.
“אז תשתוק!” אמר לו סוקרטס

לא כל מה שאנו שומעים נכון, הסקת מסקנות נמהרת, ביקורת ושפיטה עשויים לגרום לנו לאבד חברים.
היינו רוצים שידברו עלינו מאחורי גבנו??..





כבר כתבתי בעבר על שיפוטיות ועל תוצאותיה ההרסניות, אך חשוב לחדד את הנושא.

כידוע לכם, אני עוסקת באימון אנשים, אני רואה עד כמה הם עסוקים בלהיות קורבנות, ברחמים עצמיים ולא נוטים להתבוננות פנימה כדי לבדוק היכן הביקורת שהם מפנים כלפי אחרים פוגשת אותם.

הדבר המרתק לגבי שיפוטיות שכאשר אנו לומדים כיצד לעבוד איתה אנו מגיעים לתגליות מדהימות, אנו מגלים שבבסיס מה שאנו שופטים ישנה השתקפות של אחד או כמה מהחלקים המודגשים של עצמנו.

כדי להרגיע אתכם, אומר רק ששיפוטיות וביקורת הינן חלק מקשת שלמה של התנהגויות ותחושות, כולן לגיטימיות וכולן אנושיות.

למען הסר ספק, אי אפשר לחסל את השיפוטיות או הביקורת, אך אפשר לנהל אותה - למנן מה שנקרא...היו קשובים לה, ראו מתי היא מופיעה, באילו הקשרים, איזו חוויה או ארוע היא מזכירה לכם, מה אתם פוגשים בארוע הזה?, על אילו כפתורים זה לוחץ לכם ומפעיל אצלכם ? אפשר להיות מופרדים ממנה, לבחון אותה.

יש לכם כאן הזדמנות נהדרת לצמיחה וכדי לא להכביר מילים אספר לכם סיפור אמיתי שקרה לי ואיך אני צמחתי ממנו:

לפני מספר שנים למדתי באחד הקורסים כחלק מההכשרה שלי, איתי בכיתת הלימוד למדה בחורה שכל פעם שקיבלנו איזו משימה או מטלה, היא החלה לרטון ולקטר, מאוד לא אהבתי את ההתנהגות שלה והתרחקתי, במשימות הקבוצתיות העדפתי לעבוד עם אחרים וכל אימת שפנתה אלי עניתי קצרות או שלא פיתחתי שיחה עמוקה.

מדוע? שאלתי את עצמי, אני תופסת את עצמי כאישה נעימה ולבבית ולא הבנתי למה לא חיבבתי את אותה אישה, עד שכאשר נברתי עמוק פנימה, הבנתי למה : כי פגשתי את עצמי!! כן, ממש את עצמי - ידעתי שכאשר אני מבקשת משהו ולא עושים כרצוני אני הופכת להיות נרגנת ולא נעימה גם כלפי סביבתי...השיעור הזה היה חשוב מאוד לצמיחה ולהתפתחות שלי הוא הביא אותי למודעות.

וכך אני אומרת לעצמי כאשר אני מזהה ביקורת ושיפוטיות בעצמי:


אין דבר כזה שביקורתיות לא בסדר,

לכל היותר - לא כדאי.
וכאשר אני ממורמרת/ ביקורתית/ שיפוטית  זה פוגע בי
לא כדאי לי לפגוע באחרים
זה פוגע בי כאשר אני פוגעת.

שבוע טוב והרבה אהבה :-)


יום חמישי, 13 באוגוסט 2015



אתמול ביליתי ערב נעים בחברתן של בתי וכלתי בסרט "משפחת בילייה".

לפני שאכתוב את רשמיי על הסרט, פרגון ענק לאנשי גלובוס מקס, שבשל כשל טכני באחד הרמקולים שצרצר זמן לא מבוטל, מצאו לנכון להעניק לכל יושבי האולם כרטיסים נוספים לסרט אחר שייבחרו גם אם הם בחרו להישאר כמונו  עד הסוף לצפות בסרט.
תודו שזה לא מובן מאליו...תודעת שירות כזו חסרה במחוזותינו, ובינינו זה לא שהייתם מפסיקים ללכת לקולנוע אילולא הפיצוי - שאפו גלובוסים :-).
אגב, פוסט שהעליתי הבוקר לפייסבוק אודות הפירגון זכה מהר מאוד לכמות לא מבוטלת של לייקים ותגובות, ללמדנו שאנשים אוהבים פרגונים ותודות שכאלה, שנאמץ את דפוס הפרגון ? בהחלט כן...

ולסרט עצמו, סרט רגיש וחכם, עמוס בתובנות, בקיצ-קץ: משפחה זוג הורים, בת בכורה ובן צעיר יותר, כולם חרשים פרט לבת הבכורה המתווכת את עולם השומעים להוריה ולאחיה, נושאת בנטל החווה המשפחתית ומסייעת להם בכל.

קשה שלא לגחך על עצמנו כמובן, כאשר אנשים "נורמאליים" כמוני וכמוך, מנסים ליצור קשר של דיאלוג עם ההורים החרשים : טון דיבור רם ותנועות ידיים מוגזמות הן רק חלק מהביטויים החיצוניים של העניין.

מעט עיניים יבשות נותרו בקהל אם בכלל, כאשר הבת המפליאה לשיר, שרה ובמאי הסרט החליט להדמים את הקול, כך נשמע עולמם : דממה מוחלטת, 

בסצנה אחרת, כאשר הבת שרה היא מתרגמת להם את מילות השיר בשפת הסימנים.

חברים - אם רק נוכל, לצאת מעצמנו מפעם לפעם, לראות את האחר בכאבו ובקשייו, נוכל להקשיב באמפתיה, בחמלה ובסבלנות, תקום כאן חברה לתפארה, ואם התרגשתם כמוני מהסרט סימן שאנו כבר בדרך לשם...

לכו לסרט, זה לא סרט פעולה עם פירוטכניקה מרהיבה שהוליווד אוהבת, זהו סרט משפחתי נפלא ומשעשע.

יום שני, 3 באוגוסט 2015


אני קוראת בקבוצות השונות בפייסלנד ושומעת מזה שנים את הקיטורים של מה לעשות איתם בחופש, רחמים עצמיים לא יועילו כאן חברים, ומאחר ואני עצמי גידלתי ארבעה ילדים (נהדרים) אם יורשה לי...אני רוצה להציע כאן מספר הצעות:

ראשית, אפשר להתארגן 3-4 חברות עם ילדים בגילאים זהים ובכל יום אחר תהיה אמא אחרת אחראית במידה ואתן עובדות.
חסר מה לעשות איתם ? הכינו טבלה והביאו לידי ביטוי את האהבות שלכן, את התחביבים שלכן ועולם התוכן והידע בתחומים שונים.

דוגמאות : 

יום בישול - מהכנת ארוחת הצהריים ועד ארוחת הערב, אפשר לתת להם לחתוך תוך הסבר על זהירות, אפשר לאפות איתם או להכין כדורי שוקולד, ליצור חלוקת תפקידים, להכין כובעי טבח מבריסטול לבן, סינרים וקדימה לעבודה.

יצירה - לא חייבים לרוץ לחנויות ולרכוש חומרים, יש הכל או את הרוב בבית, הילדים סיימו להרכיב את הפזלים והם סתם זרוקים בקופסא? קחו קרטון ביצוע או קרטון הזרוק בבית, זה יכולות להיות מסגרות ישנות של תמונות ילדים שאתם רוצים לחדש, כעת אספו את חלקי הפאזל ותנו לילדים להדביק מסביב, זה יכול להיות עם החלק הצבעוני או החלק ההפוך, אצלנו החלק ההפוך יצא בצבע כחול, גזרנו את הקרטון בצורת לב, הדבקנו את חלקי הפאזל הכחולים קשרתי סרט אדום  ותליתי אותו כקישוט בחדרה של ביתי.

יש כל כך הרבה דברים שאפשר לעשות איתם, אפשר למלא את הימים בתוכן ובמשמעות, לעשות כייף אמיתי ולבנות זיכרונות שיישארו להם לשנים רבות - אל תפספסו את ההזדמנות פז הזו.


והעיקר לא לשכוח  ל ה נ ו ת, לא רק רכישת כרטיסים באתרים השונים יכולה להיחשב כחוויה, גם אתם יכולים ליצור חוויות : רק דמיון וחשיבה יצירתית..