סלון אימוני

כבר כתבתי בעבר על שיפוטיות ועל תוצאותיה ההרסניות, אך חשוב לחדד את הנושא.

כידוע לכם, אני עוסקת באימון אנשים, אני רואה עד כמה הם עסוקים בלהיות קורבנות, ברחמים עצמיים ולא נוטים להתבוננות פנימה כדי לבדוק היכן הביקורת שהם מפנים כלפי אחרים פוגשת אותם.

הדבר המרתק לגבי שיפוטיות שכאשר אנו לומדים כיצד לעבוד איתה אנו מגיעים לתגליות מדהימות, אנו מגלים שבבסיס מה שאנו שופטים ישנה השתקפות של אחד או כמה מהחלקים המודגשים של עצמנו.

כדי להרגיע אתכם, אומר רק ששיפוטיות וביקורת הינן חלק מקשת שלמה של התנהגויות ותחושות, כולן לגיטימיות וכולן אנושיות.

למען הסר ספק, אי אפשר לחסל את השיפוטיות או הביקורת, אך אפשר לנהל אותה - למנן מה שנקרא...היו קשובים לה, ראו מתי היא מופיעה, באילו הקשרים, איזו חוויה או ארוע היא מזכירה לכם, מה אתם פוגשים בארוע הזה?, על אילו כפתורים זה לוחץ לכם ומפעיל אצלכם ? אפשר להיות מופרדים ממנה, לבחון אותה.

יש לכם כאן הזדמנות נהדרת לצמיחה וכדי לא להכביר מילים אספר לכם סיפור אמיתי שקרה לי ואיך אני צמחתי ממנו:

לפני מספר שנים למדתי באחד הקורסים כחלק מההכשרה שלי, איתי בכיתת הלימוד למדה בחורה שכל פעם שקיבלנו איזו משימה או מטלה, היא החלה לרטון ולקטר, מאוד לא אהבתי את ההתנהגות שלה והתרחקתי, במשימות הקבוצתיות העדפתי לעבוד עם אחרים וכל אימת שפנתה אלי עניתי קצרות או שלא פיתחתי שיחה עמוקה.

מדוע? שאלתי את עצמי, אני תופסת את עצמי כאישה נעימה ולבבית ולא הבנתי למה לא חיבבתי את אותה אישה, עד שכאשר נברתי עמוק פנימה, הבנתי למה : כי פגשתי את עצמי!! כן, ממש את עצמי - ידעתי שכאשר אני מבקשת משהו ולא עושים כרצוני אני הופכת להיות נרגנת ולא נעימה גם כלפי סביבתי...השיעור הזה היה חשוב מאוד לצמיחה ולהתפתחות שלי הוא הביא אותי למודעות.

וכך אני אומרת לעצמי כאשר אני מזהה ביקורת ושיפוטיות בעצמי:

אין דבר כזה שביקורתיות לא בסדר,
לכל היותר - לא כדאי.
וכאשר אני ממורמרת/ ביקורתית/ שיפוטית  זה פוגע בי
לא כדאי לי לפגוע באחרים
זה פוגע בי כאשר אני פוגעת.

שבוע טוב והרבה אהבה :-)