תכירו את האישה רבת ההשראה הזו:
היא נקראת מארווה קולינס, מורה באזור מוכה פשע ונטול אופטימיות ותקווה בשיקגו של שנות השבעים.
מארווה הקימה את בית הספר שלה "ווסטסייד" לילדים בשכונה שנדחו ונפלטו על ידי מוסדות אחרים והיווה עבורם הזדמנות אחרונה לפני התדרדרות לרחוב.
בכיתה ד' היא כבר נתנה לתלמידיה לקרוא את שייקספיר והחדירה בהם את האמונה שהם לא כישלון.
רבים מתלמידיה הגיעו לאוניברסיטה משום שהפנימו את חזונה שלכל תלמיד ותלמיד יש פוטנציאל להצליח, הם פיתחו בטחון עצמי והצליחו.
נכון שקרה לכם שכאשר נשאלתם על מורה מעברכם גירדתם את הפדחת וניסיתם להיזכר? זה לא צריך להיות כך, לחדר המורים צריכים להגיע מורים כמו מארווה, שרואים בכל ילד את הניצוצות שיוצאים ממנו, שיכולים לאפשר לו להגיע לשם, שהלמידה תהפוך להיות מסקרנת, מעניינת ומלאת גירויים.
היום בתי ספר רבים מתגאים במיתוג שלהם: מתפארים שאצלם יש "הוראה מותאמת", "הוראה מורכבת", "שבעת האינטלגנציות" ואני אומרת עזבו את הסיסמאות והשקיעו בפיתוח התלמידים, אמנו אותם לחקור בעצמם מתוך רצון ללמוד מה מניע אותם, מהי הצלחה עבורם ומהי הדרך הטובה עבורם.
זוהי לא יד מאשימה ומכוונת כלפי המורים שרובם באמת עושים עבודה מאומצת תוך השקעת שעות רבות, זוהי יד מכוונת כלפי הממסד שראוי שיכניס את השינויים המתבקשים במהרה.
הורים : בטחו בילדים שלכם, ראו במה הם טובים, במה הם חזקים, עודדו אותם לטפח את החוזקות שלהם, אל תאמרו להם זה לא ילך, אלא כוונו אותם לשאול איך הם רוצים להגיע לזה? מה נדרש לעשות? באילו אמצעים ניתן וכו'.
כיום, לאחר שנאבקה שנים בבעיות מימון והיתה על סף סגירה פעמים רבות, כאשר הממסד שם לה עוד ועוד גלגלים, כאשר איש לא מאמין שאפשר לשנות ולזרוע תקווה במקום מוכה סמים, יש רשת בתי ספר "מארווה קולינס, בארה"ב.
לחיי רבות כמו מארווה מחוללות שינוי פנימי וחברתי שכזה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה